<h1>העיטור אות ג' גט מיאון</h1>
<h2>דף עג.</h2>
איתמר קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת רב אמר אינה צריכה גט משני ושמואל אמר צריכה גט משני ואוקימנא בשבא עליה משהגדילה והביאה סימנין, דגמר ובעל לשם קידושין. אבל לא בא עליה ונשאת דברי הכל צריכה גט משני. שאף על פי שאינה יכולה למאן משהביאה שתי שערות כדאיפסיקא הלכתא לקמן ואף על גב דלא בעל, תפשי בה קידושין של שני שהיא צריכה גט. ומסתברא כרב חדא דהלכתא כותיה באיסורי ועוד דהא קימא לן כרב בקידשה על תנאי וכנסה סתם דצריכה הימנו גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ותרווייהו חד טעמא נינהו וצריכא כדאמרינן התם הילכך בשבעל אינה צריכה גט משני, דקנאה ראשון קנין גמור. בשלא בעל והגדילה ועמדה ונשאת ועמדה ומיאנה אינה יוצאה במיאון אלא בגט. ומיהו תפסי בה קדושי שני ומגרשה שני בגט. והא דתניא המקדש את הקטנה קדושיה תלויין כשנוייא דרב דאמר מילתא דקטנה מיתלא תלי וקיימא אי בעל אין ואי לא לא וליתה לדשמואל דאמר כל הבועל על דעת נשואין הראשונים הוא בועל ואף על גב דשמואל מצי לשנויי לבריתא הכי דמילתא דקטנה מיתלא תליא עד שעתא דמית דהא תפשי בה קדושי שני. אפילו הכי הלכתא כרב כדפסקינן. וכן פסק בהלכות גדולות בהלכות מיאון. ובעל מתיבות שכתב מהא שמעינן דהיכא דלא בעל אף על גב דאייתי שתי שערות והגדילה כמה ממאנת. ליתה דעד כאן לא פליגי אלא אי צריכה גט משני או לא, אבל למיאון לא כדאמרינן (נדה נ"ב.) עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות רבי יהודה אומר עד שירבה שחור על הלבן אמר רבי אבהו אמר ר' אלעזר הלכה כרבי יהודה. ומודה רבי יהודה שאם נבעלה לאחר שהביאה שתי שערות שוב אינה יכולה למאן. שמע מינה דרבי מאיר ורבי יהודה בלא נבעלה פליגי וקיימא לן כרבי מאיר. והא דאמר רבי ישמעאל והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת [ויש אחרת שאף על פי שלא נתפשה מותרת] ואיזו זו זו שקדושיה קדושי טעות שאף על פי שבנה מורכב לה על כתיפה ממאנת והולכת לה, ליתה, וכיון שהגדילה שעה אחת ולא מיאנה שוב אינה יכולה למאן. וכתב רב אלפס דרבוותא קמאי מספקא להו ועבדי בה לחומרא. ואף על גב דשנינן הא דתניא המקדש את הקטנה קדושיה תלויין אשנויי לא סמכינן ואי לא בעל וגדלה ונתקדשה לאחר צריכה גט מזה ומזה. והאי סברא סברא מעליא היא דגרסינן בהדיא וכו' עד אינה יוצאה במיאון אלא צריכה גט מדרבנן, ותפשי בה קדושי שני וצריכה הימנו גט ואם רצה השני לכונסה מגרשה ראשון ונושא שני אבל מגרשה שני ונושא ראשון לא, כההוא דגרסינן בגיטין וכו'. וצריכא עיונא דמסתברא דמדקאמר שמואל צריכה גט משני שמע מינה ראשון כדקאי קאי ומותרת לשניהן דומיא דיצא קול עליה מזה ומזה בגיטין (פ"ט:). ודומיא דאשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת שלא ברשות (יבמות פ"ז:) דמותרת לחזור לו ובנתקדשה ואחר כך בא בעלה (פ"ח:) דלא גזרינן בה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה דכיון שנשאת שלא ברשות קלא אית ליה הכא נמי קלא אית ליה. ועוד דקיימא לן במקום אמתלא חוששין לאמתלא והכא נמי קידושי טעות הוו. ומאי דקאמר רבינו דעבדינן לחומרא ואשינויי לא סמכינן לא בריר לן לישניה דכיון דעבדינן לחומרא סמכינן אשינויא מיהו הלכה כדפסקינן.
<h2>דף ק:</h2>
גרסינן בפרק אלמנה ניזונת הממאנת והשניה והאילונית אין להן לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות. ירושלמי (פי"א ה"ז) ויתומה אין לה כתובה תיפתר ביתומה שמיאנה כשם שקנסו בה כך קנסו בו שאם קדשה בלטרא זהב מאבד הכל. ותניא נשים שאמרו חכמים אין להן כתובה כגון הממאנת והשניה והאילונית אין להן מנה מאתים אבל תוספת יש להן. וקשיא ליה למר רב יעקב בר מרנא נסים מאי שנא ממאנת ממורדת דמפסדא תוספת כתובה. ופריק מדכתב לה תוספת כשהיא קטנה קניא לה על חיבת לילה הראשון וליכא עליה תנאי אישות וגמירי דקטן מקנא קני אקנויי לא מקני אבל גדולה דאיכא עליה תנאי אישות מפסדא. רב תני קטנה יוצאה בגט אין לה כתובה וכל שכן ממאנת ושמואל תני ממאנת אין לה כתובה אבל יוצאה בגט יש לה כתובה. וקימא לן כשמואל. וממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים יוצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים. ולא פירות, ירושלמי שאינה יכולה להוציא ממנו פירות שאכל. ולא מזונות בפרק שני דיני גזירות (ק"ז:) כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה שהרי בעלה חייב במזונותיה אלא כגון שהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה ועמדה ומיאנה שמעינן מהא דאשה שלותה ואכלה הבעל חייב לפרוע. ולא בלאות בין דאיכא נכסי מלוג בין דאית נכסי צאן ברזל דינן שוה ואי דאיתנהו לבלאות אידי ואידי שקלא ואי דליתנהו אידי ואידי לית לה. ודוקא ממאנת אבל שניה נכסי מלוג לית לה נכסי צאן ברזל אית לה דקנסו רבנן לדידה בדידה ולדידיה בדידיה וכו' כדאיתא בפרק אלמנה ניזונת מדין ממאנת ואילונית.
